קבלת עתירה כנגד המועצה האזורית זבולון, וחיובה לקבל ללימודים תלמידה לביה"ס

1.         ביום 28.1.08 הוריתי על הגשת סיכומי טענות בכתב. העותרים הגישו סיכום טענות ביום 12.2.08 ואילו המשיב 2 ( "משרד החינוך") הודיע כי כתב התשובה המתוקן שהוגש מטעמו יהווה גם את סיכום טענותיו. בהתאם להחלטתי האמורה היה על המשיבה 1 ( "המועצה האזורית") להגיש את סיכום טענותיה עד יום 25.2.08, אולם סיכום הטענות לא הוגש עד היום, וגם לא התבקשה ארכה להגשתו.

2.         תקנה 18(א) תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 ( "תקנות בתי המשפט המינהליים") אינה כוללת הוראה מקבילה לתקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ( "תקנות סדר הדין"), שמכוחה ניתן לראות את מי שלא הגיש סיכום טענות בכתב כמי שלא התייצב לדיון. מטעם זה לא ניתן, לכאורה, לראות באי הגשת סיכום טענות ע"י המועצה האזורית  כאילו לא התייצבה לדיון, כאמור בתקנה 18(א)(2) לתקנות בתי המשפט המינהליים, ולא ניתן, לכאורה, לדון (ולפסוק) בעתירה בהעדרה. טעמו של הדבר הוא שעל פי תקנה 20(ב) לאותן תקנות אין להחיל את תקנות סדרי הדין על עניין שלא הוסדר בתקנות בתי המשפט המינהליים, אלא לאחר שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם.

3.         לעומת כל אלה, הוראת תקנה 19 לתקנות בתי המשפט המינהליים קובעת כי במקום שבית המשפט משתכנע בקיומו של נימוק המצדיק דחיפות במתן פסק דין הוא רשאי לדון (וממילא, גם להכריע) בעניין תוך כדי סטייה מההוראות שבאותן תקנות.

4.         כיוון שבכוונתי לקבל את העתירה ולהורות למועצה האזורית לקבל את העותרת 1 ( "העותרת") כתלמידה בחטיבת הביניים בבית הספר "כרמל זבולון" ("בית הספר") עוד בשנת הלימודים הנוכחית, אני רואה בכך סיבה מספקת שלא לנהוג עפ"י תקנה 20(ב) לתקנות בתי המשפט המינהליים, ובהתאם לכך לא לבקש את תגובת המועצה האזורית בטרם אחיל את תקנה 160(ב) לתקנות סדר הדין, ואראה את המועצה כמי שלא התייצבה לדיון, ובהתאם לתקנה 18(א)(2) האמורה אדון בעתירה בהעדרה.

5.         אחר כל הדברים האלה מן הראוי להתייחס לגופם של דברים .

6.         העותרים 2 ו-3 ( "העותרים") הם הוריה של העותרת שהייתה, עד סוף שנת הלימודים תשס"ז, תלמידת בית הספר היסודי "ניצני זבולון" המנוהל ע"י המועצה האזורית. לקראת תחילת שנת הלימודים תשס"ח ביקשו העותרים לרשום את העותרת לחטיבת הביניים בבית הספר, שגם אותו מנהלת המועצה האזורית.

7.         בתקופה שקדמה להגשת העתירה התנהל דין ודברים בין העותרים לבין המועצה האזורית על רקע בקשתם של העותרים לרשום את העותרת לבית הספר. בטופס ההרשמה (נספח "א" לעתירה) ציינו העותרים כי העותרת ואחיה רשומים כתושבי היישוב כפר חסידים המצוי באזור השיפוט של המועצה האזורית.  בדרך זו, כך נראה, ביקשו העותרים לעקוף את המכשול הניצב בדרכו של מי שאינו תושב המועצה האזורית ודינו, לעניין הרישום לבית הספר, כתלמיד חוץ אשר אין לו זכות מוקנית להתקבל לבית הספר, וזכות זו תלויה בשיקול דעתה של המועצה האזורית. ביום 14.5.07 הודיעה מנהלת בית הספר לעותרים כי ניתן לרשום לבית הספר רק את מי שהם תושבי המועצה (נספח "ג" לעתירה) ובהתאם לכך תיבחן הבקשה פעם נוספת. ביום 2.7.07 הודיע ב"כ המועצה האזורית לעותרים כי לא ניתן לרשום את העותרת לבית הספר מכיוון שהעותרים הם תושבי רכסים וככאלה אינם נכללים באזור הרישום של המועצה האזורית.

8.         העותרים הגישו עתירה מינהלית (עת"מ 4276/07) אשר בגידרה ביקשו לחייב את המועצה האזורית לרשום את העותרת לבית הספר. בדיון שהתקיים ביום 16.8.07 סירב בית משפט זה להעניק לעותרים סעד זמני מפני שקיבל את טענת המועצה האזורית לפיה אין בידי העותרים אישור הקרוי "אישור רשות שולחת" שהמועצה דרשה אותו כתנאי לרישום העותרת.

9.         העותרים חזרו בהם מעתירתם ולאחר מכן הגישו את העתירה הנוכחית המכוונת כנגד סירוב המועצה האזורית  לרשום את העותרת לבית הספר כמשתקף ממכתב מנהלת בית הספר לעותרים מיום 8.8.07 (נספח "י" לעתירה) (' "ההחלטה"). בתשובה לפניות העותרים הם נענו במכתב של ב"כ המועצה האזורית מיום 23.8.07 (נספח "F" לעתירה) אשר חזר על העמדה כי אין אפשרות לרשום את העותרת לבית הספר. בין השאר ציין ב"כ המועצה האזורית כי זו לא נקטה הפליה של העותרת ואין בסיס לטענת העותרים כי מדובר בשיקולים זרים. עם זאת, ראויה לציון העובדה שלא ניתן ללמוד מהמכתב דבר וחצי דבר על הסיבה שבעטיה סירבה המועצה האזורית לרשום את העותרת לבית הספר.

10.        בעתירתם העלו העותרים טענות רבות שספק אם כולן אכן רלבנטיות ומכל מקום אין צורך שאסקור אותן מפני שכמוסבר להלן, העתירה תוקנה והועמדה על תשתית מצומצמת יותר וכמסתבר, גם נכונה יותר.

11.        ראוי לציין כי גם בגדר עתירתם הנוכחית ביקשו העותרים, על דרך של סעד זמני כי בית המשפט יורה למועצה האזורית לרשום את העותרת בבית הספר (בש"א 2242/07). בהחלטה מיום 31.8.07 נדחתה בקשה זו, בין השאר, מפני שבית המשפט לא שוכנע בקיומה של עילה מבוססת  ובשל מה כך שקיבל את טענות המועצה האזורית בענין מאזן הנוחות.

12.        במהלך הדיון בעתירה ביקשו העותרים כי המשיבים ימציאו פרטים ומסמכים הנוגעים למחלוקת נשוא העתירה (בש"א 2367/06). משרד החינוך הסכים להמצאת הפרטים שהתבקשו ממנו וביום 28.10.07 הוריתי למועצה האזורית כי תמציא פרטים ומידע הנוגעים לקבלת ילדי חוץ לבית הספר. המידע הרלבנטי לענייננו נוגע לאמות המידה שקבעה המועצה האזורית בקשר לקבלת ילדי חוץ שעמדו (או שלא עמדו) בכל אמות המידה ולמספר ילדי החוץ שהתקבלו (או שלא התקבלו) לבית הספר . 

13.        המועצה האזורית המציאה את הפרטים ביום 11.11.07, וביום 15.11.07 ביקשה להשלים את תשובתה בנוגע לאמות המידה שיישמה במסגרת שיקוליה בבחירת תלמידי החוץ .

14.        על יסוד תשובת המועצה ביקשו העותרים רשות לתקן את העתירה ומשזו ניתנה, הם הגישו עתירה מתוקנת. בעתירה זו טענו העותרים, בין השאר, כי ההחלטה היא בבחינת הפרה של הבטחה מינהלית וכי היא התקבלה בשרירות, תוך הפליה של העותרים והפרת זכותם לשוויון והיא נגועה בחוסר סבירות קיצוני. ואולם, אין אני רואה צורך להתייחס לכל אחת מטענות העותרים כיוון שנראה לי שדי בקבלת מקצת מהן כדי לייתר את הדיון באחרות.

15.        מהפרטים שהגישה המועצה האזורית מתברר שנפלו פגמים של ממש בתהליך קבלת ההחלטה שלא לקבל את העותרת כתלמידה בבית הספר, וכתוצאה מכך יש לבטל את ההחלטה ולהורות למועצה האזורית לקבל את העותרת כתלמידה בבית הספר.

16.        בנוסף לנטען ע"י העותרים, נתמכת מסקנה זו גם בכתב התשובה המתוקן שהגיש משרד החינוך (שביקש לראות בו גם את סיכום טענותיו) אשר ממנו עולה כי בעקבות המצאת הפרטים ובעקבות הגשת העתירה המתוקנת נערך במשרד החינוך דיון מחודש, ובעקבותיו שינה משרד החינוך את עמדתו. לדעתו, החלטת המועצה האזורית אינה תקפה ויש לקבל את העתירה ולקבל את העותרת כתלמידת בית הספר עוד בשנת הלימודים תשס"ח (אם וככל שהעותרים מעוניינים בכך).

17.        עמדת משרד החינוך היא שהפגמים בהם נגועה ההחלטה הם אלה: כיוון שכל תלמידי החוץ (ובכללם העותרת) עמדו באמות המידה שנקבעו ורק חלק מן המועמדים התקבלו, אזי המשמעות היא שקבלת התלמידים לא נעשתה לפי אמות המידה שהמועצה האזורית טענה כי קבעה אותן. בנסיבות כאלה ראוי היה כי תיעשה הגרלה בין כל המועמדים העומדים באמות המידה.  בקשר לכך, לא למותר הוא להזכיר כי קיום הגרלה כדי למיין מועמדים העומדים בכל דרישות המיון היא הדרך הקבועה בדין (תקנה 7א1(ב)) לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי [רישום] תשי"ט-1959, ואין בעמדת המועצה האזורית כל הסבר מדוע לא ננקטה דרך זו (או כל דרך אחרת ראויה למיון כל המועמדים שענו לכל אמות המידה).

 18.       בנוסף טוען משרד החינוך שראוי היה שהמועצה האזורית תיישם גם את אמת המידה של המשכיות הלימודים בין מוסדות חינוך (דבר שלא נעשה בעליל). מעבר לכל אלה מציין משרד החינוך כי נתוניה האישיים של העותרת מעידים שעל פי אמות המידה הרלבנטיות ראוי היה  שהעותרת תתקבל לבית הספר. יש לציין גם את עמדת משרד החינוך בעניין אמת המידה של ההתרשמות הכללית מתלמיד מועמד במהלך ראיון עמו, שלדברי המועצה האזורית היווה שיקול בקבלתו. משרד החינוך מציין, לדעתי בצדק, כי זוהי אמת מידה עמומה ובשל כך עלולה לשמש פתח לשרירות לב.

19.        מסקנת משרד החינוך שהמועצה האזורית לא נהגה לפי אמות המידה  שהיא עצמה קבעה היא מסקנה המתחייבת מן העובדות שהתבררו (היינו קבלתם של חלק מן המועמדים כשכולם עמדו בכל אמות המידה) וכשאלו הם פני הדברים הרי שלפי ההלכה הפסוקה  זהו פגם המחייב את ביטול ההחלטה (ראו: יצחק זמיר " הסמכות המינהלית" (כרך ב', תשנ"ו) בעמ' 784 ואילך והאסמכתאות שם).